
המונח שחיקת עובדים הפך בשני העשורים האחרונים למטבע לשון, זה באמת חייב להיות ככה?
תחשבו על זה שעד שנות השמונים להחזיק במשרה במשך 30-40 שנה היה הדבר הנורמלי, הרגיל. המושג שחיקה היה מינורי ולא ממש קיים. איכשהו במהלך השנים זה הפך למטבע לשון ולכלי לגיטימי להסבר או אולי עדיף לומר לתרץ כשלים ניהוליים שמביאים עובד למצב בו אינו יכול יותר לתפקד בעבודה. אבל, האם זה חייב להיות ככה?
הפעם בטור השבועי של השל "מנטור" בעיתון גלובס שאלה ותשובה שמתמודדת עם זה בדיוק.
מנהלים רבים משקיעים המון אנרגיה ומשאבים בהכשרת הצוות בתחומים הטכניים של תפקידם ושוכחים כמה חשובה הגישה וההכשרה האנושית. היכולת להוביל צוות לאור שליחות, לאורה של מטרה שהיא גדולה יותר מהארגון עצמו זו היכולת הנשגבת של מנהל לקחת את הצוות למקום של נתינה, הגשמה וסיפוק מהעבודה. ארגונים שלהם מנהלים כאלו נהנים ממקדם שחיקה נמוך מאוד של העובדים ומיכולות גבוהות של השגים ומימוש יעדים כמו גם שביעות רצון לקוח גבוהה מאוד.
הכתבה כאן למטה מחכה לכם, מקווים שתיהנו וכמובן שנשמח לתגובה 