כאשר המנהיג מוכן, הצוות לא יכול להרשות לעצמו לנהוג אחרת. תתמקצע!
פוליטיקה ארגונית - להיות קרוב לצלחת
המנהל מקרב ומצ'פר חלק מהעובדים ולא אותי, עלי מוטלות המשימות הקשות. איך אוכל לעבור לצד של המקורבים?
באמת חשבתם שכולם שווים? זה שכתבו את זה בחוקה של האומה האמריקאית לא אומר שזה באמת ככה. תכניסו את זה טוב לראש - בעסקים כמו בחיים יש שווים ויש שווים יותר. המקורבים תמיד נהנים יותר מאלו שלא על יד הצלחת.
בכל ארגון באשר הוא, בין אם ארגון עסקי, ממשלתי או חברתי - תמיד יהיו את המקורבים שעובדים פחות ואת המרוחקים שעובדים יותר. על פניו כל זמן שחוק כלים שלובים נשמר הרי שזו לא בעיה, אולם ברור שמצבים כאלה אינם תורמים ואינם מחזקים לא את הארגון ובודאי שלא את העובדים. מי שאינו נמנה על המקורבים יכול להתעצבן מהמצב או ללמוד ולהחכים ממנו. גם עסקאות נסגרות לא תמיד משיקולים רציונלים יבשים, שיקולים כגון אמון, כימיה ועוד תופסים מקום נכבד מאוד בקבלת ההחלטה. משמעות הדבר היא שאותם כלים שהופכים עובד למקורב ולכזה שאולי נדרש לעבוד פחות או שעל טעויות שלו יסלחו יותר תופסים גם על פעילויות עסקיות טהורות.
אז מה ניתן לעשות אם בכלל? על זה בדיוק בטור השבועי "מנטור" של השל בעיתון גלובס. מסתבר שניתן לעשות ולא מעט, הכי חשוב זה להבין שעבודה קשה לבדה ורק להיות טוב בעשייה המקצועית ממש אבל ממש אינו מספיק. התובנה כי נדרשת מעורבות רגשית עם המנהלים, שרות האינטרס שלהם, הבנת האינטרסים האישיים שלהם ולכוון לשם זה המפתח להתחלת השינוי.
מוזמנים לכתבה כאן למטה, מקווים שתיהנו וכמובן נשמח לתגובה
נבנה ע"י 
